פרופ' זיו רייך, רו"ח מחקר בנושא חוק ביטוח ממלכתי

מטרת חוק ביטוח ממלכתי, חוק הנחקק בשנות התשעים של המאה הקודמת, הייתה להביא לידי יעילותה של המערכת הבריאות בישראל, כמו גם הרצון להביא לידי יתר שוויון במתן שירותי רפואה בישראל, וזאת לאור הפערים שנפערו, בין אלה שיש להם לבין אלו שאין להם את היכולת לממן שירותי רפואה טובים. במהלך הזמן, חוק זה נשחק ועמו גם הישגיו, זאת בתקופה שהפרטה של שירותים רפואיים והתשלום עליהם הינם חזות הכל. בעיות המימון החסר לעדכון סל הבריאות, תשלומי ההשתתפות וחוסר הנגישות, יוצרים התנגשות בין חוק ביטוח בריאות הממלכתי לחוק זכויות החולה, אשר נועד להבטיח טיפול רפואי נאות, שמירה על כבוד המטופל, העדר אפליה בין מטופלים ועוד. כאשר בעבר, טרם חוקק חוק ביטוח ממלכתי, ריחפה אווירה של רגרסיה תמידית באוויר, קרי, השירותים שניתנו לחולה הלכו והתמעטו, האלטרנטיבה הקיימת הייתה המעבר לשירותי בריאות פרטיים, ובמילים אחרות, דה-פקטו שירותי הבריאות הפכו למעשה למופרטים. במקרים שכאלה נקלע הרופא לדילמה - האם להעניק שירותים רפואיים, על פי הצו כלכלי המוכתב על ידי הקופה בה הוא עובד והמנוגד לשבועתו, או לתת למטופל את הטיפול האמיתי לו זקוק החולה.